דף פותח

שרה כּוֹי
  ירח. משורר. שירה.

עודד פלד
  יונת בר אפרפרה עושה לה קן

בת-שבע דורי-קרלייה
  ישראל, שמע: אין יאוש כלל

איתי עקירב
  עצב מדיין

איריס אליה-כהן
  שמועה

שחף ויאר
  שירי התנבאי רוח הוויה קוסמית

לאה קליבנוף-רון
  פלחים

קרן קוך
  ספר שנפתח

טובה אסנת זלוטוגורסקי
  אמש

מיה טבת דיין
  לידה


שיר מתוך ספר חדש
ענבל אשל כהנסקי
  אישה שהיא אריה


הנחיות למחברים + צרו קשר

בניית אתר: גבריאלה אלישע

רזולוציה מיטבית: 1280x800




ארכיון
גיליון רביעי, אפריל 2016
גיליון שלישי, מארס 2016
גיליון שני, פברואר 2016
גיליון ראשון, דצמבר 2015





 
אספקלריה: כתב עת לשירה בעריכת גבריאלה אלישע, גיליון ה, יוני 2016
שרה כוי

שרה כּוֹי

ירח. משורר. שירה

אומרים שהירח שייך למשוררים. עם השנים התחלתי להבין את זה. גם ירח, גם נץ החלב, גם המילה 'גיא'. כל מה שעדין, נושם, זוהר, רוגע. גם עכשיו, בעידן האינטרנט. מעל המחשב יש חלון ובחלון ירח. זה לא ישתנה לעולם. גם אם נהפוך רובוטים מלאים חשמל עד להתפקע, גם אז נתרגש מפרוסת האור הדקה, השקופה, בחלוננו הממוחשב.

משורר זה להיות עדין, לעצור ולהתבונן במה שכולם חולפים על פניו. משורר מקשיב לרשרוש הנייר כשהוא מקבל צ'ק בעבודה. שם לב לנצנוץ המטבעות כשהוא משלם במכולת. עוצר וקופא מול דבורה על זכוכית החלון ואף אחד לא מבין למה הריצה המטורפת הופסקה פתאום. המשורר בולם את הקִדמה, ובאותו הזמן מצעיד את התרבות האנושית קדימה. קדימה אל השקט הפנימי, אל הרגע הפשוט והתמים, אל הנשמה.

לשירה אין תכלית. היא מיותרת. אני לא צריכה אותה, לא באמת צריכה. אבל רוצה, לא יכולה בלי. היא הנשימה, הנשמה. איזה עיסוק מוזר, לכתוב. לחפש את היופי העדין שאי אפשר לגעת בו, אי אפשר למכור, אי אפשר אפילו לתפוס את קיומו. אולי לא קיים. אבל יפה. ככה אני אומרת וממשיכה לכתוב, לרעות רוח. זה מייסר. לא לדעת למה אתה עושה את מה שאתה עושה, למה אתה מקדיש לו את חייך, מוקיר ומעריך כל כך. אני מוקירה הבל. שום דבר. שירה זה שום דבר. מה חשוב הירח, מה חשוב נץ החלב, למה לעצור ולבלום את התנועה. לא יעיל, לא חכם, מיותר. ויקר מכול.




© כל הזכויות שמורות למחברים


לראש הדף