דף פותח

ישראל אלירז
  לא מבקש דבר מלבד להיות נוכח
  מה שעבר כאן עדיין כאן
  כשתתבטל הפסולת תופיע הצורה

גלעד מאירי
  ישראלירז: פרידה בשלושה חלקים מישראל אלירז

נועה שקרג'י
  'והכי נורא שלא מתים מזה'

עודד פלד
  בין המילה לנקודת האַל-כתיבה

הדס גלעד
  כוס קפה מאוחרת עם משורר התלם

חוה פנחס-כהן
  המקום שנתן לי שמו

רון דהן
  גפרור בוער בפה (רשימה)
  פגישה עם ישראל אלירז (שיר)

סיון הר-שפי
  שירה מכניסת אורחים (רשימה)
  מחדר לחדר (שירים)

ענת לוין
  הרהור על 'דברים דחופים'

דיתי רונן
  שיחות עם אלירז


הנחיות למחברים + צרו קשר

בניית אתר: גבריאלה אלישע

רזולוציה מיטבית: 1280x800




ארכיון
גיליון שלישי, מארס 2016
גיליון שני, פברואר 2016
גיליון ראשון, דצמבר 2015





 
אספקלריה: כתב עת לשירה בעריכת גבריאלה אלישע, גיליון ג, מארס 2016
xסיון הר-שפי

סיון הר-שפי

שירה מכניסת אורחים

את המתח בין אבלוּת לבין מצוות עונג שבת חוויתי בעוצמה בשבת שבה גיליתי בתדהמה ובכאב, דרך קריאה בעיתון, שנפטר המשורר שראיתי בו מורה גדול וערוץ השראה מרכזי שלי, ישראל אלירז. אתוודה: בספריו של אלירז נכתבו רבים משיריי. מצאתי בו קן חם לכתיבתי. מדי שנה ביום הולדתי קונה לי אישי ספר של אלירז, ואני נהנית לקרוא בו ולא פחות מכך - לכתוב בו, בחללים הלבנים שבין שורותיו. ספרי אלירז הם גם היומנים האישיים שלי. הרבה שאלתי עצמי למה דווקא שירתו היא שמשכה אותי לכתוב לאורה. מצאתי לכך כמה תשובות פנימיות, אך לפני שאגע בהן אקדים דברים אודות המשורר.

ישראל אלירז היה משורר מיוחד במינו, מכמה היבטים. הוא החל את דרכו כמחזאי וסופר, ורק במאוחר הגיע לשירה, ואז עזב את הפרוזה כליל - מהלך נדיר בקרב כותבים. (בדרך כלל התנועה הנפשית של יוצר היא מ"המודוס הלירי" המכונס והפנימי - החוצה, בתהליך הדרגתי של היפתחות אל עבר "המודוס הפרוזאי" המעורב בעולם, עד לזניחת העמדה הנפשית השירית). את ספרו הראשון "דרך בית לחם" פרסם בשם העט ג'ורג' מתיא איברהים ובזהות בדויה של משורר ערבי יליד הארץ, פליט שהיגר לצרפת. לבחירה זו מספר משמעויות, נדמה לי שבין היתר יש בה כדי להעיד על ישרותו של אלירז, ברצונו שכניסתו לתחום הכתיבה החדש (שירה) לא יבוא על מצע זרי הדפנה של התקבלותו בתחום כתיבתו הקודם (מחזאות), אלא בזכות עצמו; ואכן שירתו ראויה הייתה מתחילתה לאותם שם ותהילה שקנה לו זה מכבר. עם השנים גיבש ישראל אלירז שפה שירית ייחודית לו. אלו הן הפנים האהובות עליי בשירתו:

א. המוסיקה, שמעריכה גם את השתיקות ולא רק את הצלילים. שורה, רווח, שורה, שני מרווחים, וכך נרקמת שירה שכמו הציור היפני האש הלבנה שבה חשובה לא פחות מן האש השחורה. המרווחים הללו הם גם שהזמינו אותי להיכנס ביניהם ולכתוב (אגב, כתיבה שלרוב אינה התכתבות עם תוכני שירתו אלא פשוט נולדת בהשראת הפיזיות של השיר הקיים, העומד כנוכחות איתנה ושופעת, כנהר יוצא מעדן ואינו פוסק).

ב. ההתבוננות החודרת-כול, היכולת לראות אל מעבר לנגלה, אך עם זאת לא במונחים אזוטריים ובמילים מתחום הנשגב, לא בשפת המקורות, אלא בשפה מזוקקת מאוד, שיש בה רק את מה שיש, בגלוי - מבעדו מתגלה האין, או היש הנסתר. נוצרת שירה מיסטית בלא לומר "אלוהים", "נשמה", ייחוד"... קדושת האגס, קדושת הילד, או העץ, או הציפור - מתגלות מניה וביה, בלי לקשור הילות מסרבלות. זו יכולת מופתית בעיניי.

ג. הדיאלוגיות: שירת אלירז היא שיחה אינטימית שמשובצים בה, באמצעות ציטוטים והפניות, קולותיהם של יוצרים, הוגים, חברים וגם עוברי אורח. הציטוטים הם חלק מזרימתו של השיר, אין בהם כדי להכביד, אלא אדרבה לתת כנפיים. ההפניות אינן רציניות ו"אקדמיות" אלא חינניות, מפתיעות ומרעננות. וכאן טמון אולי ההסבר הנוסף לכך ששירה זו הזמינה אותי לכתוב בחיקה. שכן, זוהי שירה "מכניסת אורחים" באופייה, ויש באלירז הענווה להביא דבר בשם אומרו (דבר מאוד לא מובן-מאליו ביחס לאגו המנופח של רבים מטובי המשוררים, האוהבים להציג עצמם כמפריחי-שממה...). בלא לבקש את אישורו, יכולתי לסמוך עליו שלא ייעלב מכך שאני משרבטת בין דפיו, ההולכים ומתקמטים או נכתמים בעת שהם עושים אתי את כברת הדרך של חיי. היום אני מצרה מאוד על כך שלא זכיתי לגלות אוזנו בדבר זה, נדמה לי שאולי אפילו היה שמח במעשיי.

ד. צמצום הפער שבין שירה לחיים: בן 58 החליט ישראל אלירז על פרישה מוקדמת מעבודתו בחינוך, ומאז הקדיש זמנו ומרצו לכתיבה. אומרים, אין יום שלא כתב בו שיר. כך השירה הופכת לעבודת הלב, לעבודת המידות, למדיטציה. ראיית הכתיבה כמלאכת חיים יוצרת שירה שניתן ורצוי לקרוא אותה ברצף, כזרם תודעה מוארת, הבונה גם בקורא הכרה חדשה. נדמה לי - משורר שהתמסר כולו לשירה, שעבד בה שנים כימים אחדים, השירה עצמה מבכה את לכתו.

ישראל אלירז, אני מתנחמת בתפילה להמשיך אתך את השיחה גם בימים שיבואו, ומעולמות אחרים אִתם ידעת לשוחח אף בחייך.




© כל הזכויות שמורות למחברים


לראש הדף