דף פותח +
  איריס איריסיה קובליו

הדס גלעד
  השתדלות...

יובל גלעד
  [הרי האלפים]...

מרדכי גלדמן
  נח

דורית אדרין
  הגדרה מעגלית...

חנה טואג
  מחוץ למחנה...

איריס שני
  פרלודים

ריקי דסקל
  דמעת השמן המדויקת שלו

ליאור גרנות
  שתיקה הולכת ונמשכת...

מיה טבת דיין
  אנחנו נפעמים מן ההרים הגבוהים...

ריצ'רד וילבור (תרגם אלי אליהו)
  הסופרת


שיר מתוך ספר חדש
לי עברון-ועקנין
  קשה לדבר את האהבה הטובה


הנחיות למחברים + צרו קשר

בניית אתר: גבריאלה אלישע

רזולוציה מיטבית: 1280x800




ארכיון
גיליון ראשון, דצמבר 2015





 
אספקלריה: כתב עת לשירה בעריכת גבריאלה אלישע, גיליון ב, פברואר 2016
אספקלריה : כתב עת לשירה בעריכת גבריאלה אלישע
איריס איריסיה קובליו, רישום בטושים ופיילוט
2015
איריס איריסיה קובליו, רישום בטושים ופיילוט 2015

הגיליון השני של אספקלריה נפתח בציור-שיר מאת איריס איריסיה קובליו, שיר קטן החובק את איתני הטבע הגדולים - הר, ענן - ומערער על התפיסה האנושית: מי נע ומי עומד במקום, מה באמת ומה אשליה? כתבתי פעם באחד משיריי המוקדמים 'העננים הם ציירים מופלאים' ולפי השיר-ציור הזה הם גם פַּסלים, המפסלים את ההר. הנה כי כן העננים הם אמנים רב-תחומיים של הטבע (ואפשר גם לקרוא בעננים [ע"ע מעוננים] ולהפליג אתם באופן מדיטטבי). מעניין לשים לב שהענן וההר מככבים גם ב'שירי הר הכתר הפראי' של איריס, שהתפרסמו בגיליון הראשון של אספקלריה. כנראה תמה מרכזית ביצירתה.
   בשיר 'השתדלות' מעיינת הדס גלעד במילים 'אנא בכוח' (כשם הפיוט העתיק הנפלא שהתפרסם לפני כעשור בלחן ובביצוע של עובדיה חממה) ויש לה תובנות לשוניות-סמנטיות מעניינות: המילה 'אנא' מתרפקת, המילה 'כוח' מתמרפקת, יש לה מרפקים; 'מתרפקת' ו'מרפקים' מיד רואים שהמילים גזורות משורש אחד - שורש אחד שמתפצל לכיוונים מנוגדים - ואף שמדובר בטונים שונים, טון של אנא וטון של כוח, ההשתדלות היא ליישב את הסתירה, לאחד ניגודים, 'וּלְבַקֵּשׁ בְּקוֹל אֶחָד: אָנָּא בְּכֹחַ'. על פי רוב המילים משמשות אמצעי לבטא דבר-מה בעולם שמחוץ להן, אך כאן המילים הן תכלית לעצמן ומשמשות אובייקטים להתבוננות, לעיון מטה-לשוני, מה שנראה לי שביל הכרחי עבור המשורר לפסוע בו.
   יובל גלעד, אמן השיר הקצר(צר), תר בעולם ובשיר הראשון ניעורה בו תחושת הנשגב לנוכח הרי האלפים המושלגים והוא מתמכר לנוף 'שֶׁלֶג הֵרוֹאִין / מְמַכֵּר בְּיָפְיוֹ'. בשיר השני הוא מתרשם מיצירת הטבע יותר מאשר מעשה ידי אדם, מעץ זית עתיק יותר מקתדרלה, ועושה לי חשק להוסיף את האי טורצ'לו לרשימת המסעות המתוכננים.
   אף מרדכי גלדמן תר בעולם ובשיר שכולו רוגע ושלווה, לנוכח השמש השוקעת בים האגאי, באי רודוס, הוא קורא אפוסים הודיים, מודט, טובל בים ומתמסר לגלים המלטפים, ואפילו המחשבה על המוות או המוות נדמים כל כך עדינים וקלים 'אֶפְשָׁר לָנוּחַ / כְּשֶׁהַמָּוֶת נוֹצַת אַלְבַּטְרוֹס / הַנִּשֵּׂאת אֶל זְהַב הָאֹפֶק / וְהָרוּחַ רוֹחֵשׁ נְשִׁיקוֹת'.
   דורית אדרין מביאה פתגם מן החוכמה הבודהיסטית 'כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹטֵף אֶת הָאֹרֶז, שְׁטֹף אֶת הָאֹרֶז', שמשמעותו להיות בכאן ובעכשיו, להיות נתון כל-כולך במעשה שאתה עושה. סביב ההוראה הזאת היא דורשת על הציור והכתיבה והפיסול - תחומי יצירתה - וכל המחשבות שיש לה בזמן שהיא מציירת, כותבת, מפסלת - כלולות במחשבה שהיא חושבת בזמן שטיפת האורז 'כַּמָּה אוֹר וּמַיִם וַאֲדָמָה / אָגַר הַדָּגָן הַזֶּה / כְּדֵי לְהַעֲנִיק לִי שְׁנִיָּה שֶׁל אֹשֶׁר'.
   חנה טואג בשיר נוסטלגי לזמן הילדות, שבמבט לאחור נדמה שהיה פשוט והרמוני: 'בְּיַלְדוּתִי הָיָה עוֹלָמִי עָנָו / כְּמוֹ לַהֶבֶת פְּתִילִיָּה' - דל בחומר אך עשיר בדמיון ובמאגיה, מציאות מעורבבת מסצנות קולנועיות ומסצנות היומיום - מתרפקת על זיכרון של אושר וביטחון שנסך בה אביה: 'פַּעַם הוּא הָיָה מַרְכִּיב אוֹתִי צָמוּד לַכִּידוֹן / וּבְיַחַד נִצַּחְנוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם'.
   איריס שני, שהיא גם מוזיקאית, שוב במחווה פואטית למלחין הצרפתי אוליביה מסיאן, במחזור שירים בן שמונה חלקים (בהקבלה לשמונת הפרלודים לפסנתר שכתב לזכר אמו). הזמן המתכלה והמוות הם גיבורי השירים. היונה דואה בזמן, השחפים מתעתעים, וציפורי השיר שרות געגועים: 'אַף שֶׁלֹּא נוּכַל עוֹד לָשׁוּב אֲלֵיהֶם, / אָנוּ מְדַמִּים אוֹתָם מִתְקָרְבִים וּבָאִים / כְּדֻגְמַת הַשְּׁחָפִים הַמַּבְלִיחִים לְרֶגַע קָט / וְאַחַר - מַטְמִינִים יֵשׁוּתָם עַד כְּלוֹת / בִּכְחֹל הַשָּׁמַיִם'.
   גם ריקי דסקל בשיר זיכרון לצייר יובל פלד שעזב בפתאומיות את העולם, אך הגן שנטע בחייו מוסיף להיות שוקק חיים וציוץ ציפורים, הן הגן כפשוטו הן הגן באופן מטפורי. ריקי מספידה אותו בסגנון מקראי: 'יוּבַל אִישׁ רִבְקָה [...] / אֲבִי רָחֵל וַאֲבִי שָׂרַי וַאֲבִי דָּוִד / בֵּן לְאֶלְעָד וְזִמְרָה / שֶׁבַּת שֶׁבַע וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה בְּיוֹם קָבְרָה אֶת / הַנּוֹהֵר וְהַמִּתְבּוֹנֵן / אֶת בְּנָהּ' [...].
   ליאור גרנות בשיר ארס-פואטי מדמה את המשוררת לאם יולדת ומזמינה את המילים לבוא אליה וללדת את השיר: 'בּוֹאוּ, בּוֹאוּ אֵלַי, מִלִּים תִּינוֹקוֹת, עֲיֵפוֹת, מוֹשִׁיטוֹת יָדַיִם, מְבַקְּשׁוֹת לְהֵאָסֵף'. את המילים-התינוקות היא אוספת אל חיקה, מערסלת אותן ושרה להן שיר ערש - עד שהדבר עולה בידה והיא יולדת את השירים. כך היא שוברת שתיקה הולכת ונמשכת...
   מיה טבת דיין מודעת לבלתי נראה, שהוא מעבר להשגה האנושית, ומכאן קרובה הדרך להכיר באלוהים, ולא רק הכרה שכלתנית, כי אם היכרות אינטימית יותר, ברמה של דיבור אתו: וְלִמְּדוּ אוֹתָנוּ בְּהַגִּיעֵנוּ לְפִסְגָּה / לְהִתְבּוֹנֵן לְמַטָּה אֶל הַנּוֹף / אֲבָל הָיוּ צְרִיכִים לְלַמְּדֵנוּ לַעֲצֹם עֵינַיִם / וּלְדַבֵּר עִם אֱלוֹהִים'.
   אלי אליהו מגיש לנו את השיר 'הסופרת' מאת המשורר האמריקני ריצ'רד וילבור בתרגום מאנגלית. הן השיר הן תרגומו יפהפיים: 'בְּחַדְרָהּ, בְּחַרְטוֹם הַבַּיִת, / שָׁם הָאוֹר נִשְׁבָּר, וְהַחַלּוֹנוֹת נֶחְבָּטִים בָּאִזְדָּרֶכֶת, / בִּתִּי כּוֹתֶבֶת סִפּוּר'.
   במדור שיר מתוך ספר חדש בחרתי את השיר 'קשה לדבר את האהבה הטובה' הפותח את ספר השירים 'דבר בלתי נראה' מאת לי עברון-ועקנין. בניגוד לכותרת השיר, השיר דווקא כן מדבר את האהבה הטובה, הנוכחת, מהלל את מה שישנו כשהוא ישנו, 'לֹא זִכָּרוֹן לֹא גַּעֲגוּעַ', ומכיר תודה עליו. השיר מתאר את שנת האוהבים ויקיצתם אל יום חדש, ואהבתם מתבטאת במגע יד, בלב המתמלא מתיקות ובנשימה הרגועה: 'בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁמַגַּע יָדְךָ/ מֵצִיף אֶת לִבִּי / בִּמְתִיקוּת'.
   שלמי תודה למשוררים הממלאים את דפי הגיליון הזה.


בברכת אושר ושיר חדש
גבריאלה אלישע
1 בפברואר 2016





לראש הדף