דף פותח

ריקי דסקל
  הטבעת של שימבורסקה...

אסתר אטינגר
  בחדר

דפנה ערוד
  במרפסת הכחולה

שרה כּוֹי
  אהבה לצורתךְ

יהודית אוֹריה
  מתוך 'צבאים'

דיתי רונן
  שירים מן המחילה

יקיר בן-משה
  במרחק עוד נשיר

איריס אלִיה כהן
  רות

איריס איריסיה קובליו
  שירי הר הכתר הפראי

איריס שני
  רביעייה לאחרית הימים

יובל גלעד
  באך צעד ימים

גבריאלה אלישע
  על 'בית קברות לשירים' מאת יובל גלעד


צרו קשר

בניית אתר: גבריאלה אלישע

רזולוציה מיטבית: 1280x800









 
אספקלריה: גיליון לשירה בעריכת גבריאלה אלישע, דצמבר 2015
על 'בית קברות לשירים' מאת יובל גלעד

גבריאלה אלישע

אלוהים זה משהו אחר

יובל גלעד, בית קברות לשירים, ספרי עתון 77, 2009, 48 עמ'.

אומרים שֶׁטיפה מן הים מלמדת על תכונות הים כולו, ובאמצעות השיר שאביא מיד, אדגים כמה מִתכונות השירים שבספר זה.

*
הַיָּם הַתִּיכוֹן
אֲרוֹן קֹדֶשׁ
נִפְתָּח לְפָנֶיךָ
כְּשֶׁאַתָּה בָּא
רֵיק מִמַּעֲשֶׂיךָ
חוֹל עֵירֹם
צְמֵא תְּפִלָּה
בִּשְׂפַת גַּלִּים

(עמ' 6)

בולט לעין השיר ב ק י צ ו ר ו ובסימטריה שלו, שתי מילים בכל שורה, מארג שקול ומדוד - מה שמאפיין את כ ל שירי הספר, ויש עוד שירים קצרים מזה, כולם בלא כותרת וכמעט בלא פיסוק. יובל גלעד הוא משורר מינימליסטי הממעיט במילים, כתיבתו מהודקת, מרוכזת - כמוסה האוצרת בתוכה עולמות תוכן רליגיוזיים וזיקה למקום המורחב שבו הוא חי.

כמעט כל השירים בקובץ הם שירי מ ק ו ם. אִזכּוּר ספציפי לְמקום בשיר שהבאתי למעלה נמצא בים התיכון. חלק ניכר משירי הספר מדברים על ירושלים ומונומנטים היסטוריים בולטים בה, כגון גת שמנים, כיפת הסלע ומגדל דוד, המייצגים את שלוש הדתות. חלק אחר של השירים מדברים על אלמנטים בולטים בנוף של יפו, כגון מגדל השעון, אחרים מדברים על הכינרת והמנזרים שבסביבתה, על המדבר ועוד. יובל גלעד נטוע במקום שהוא חי בו, מחובר אליו ומשורר את הארץ על נופי הטבע שלה - הר, אגם, עצי זית - ועל נופיה הדתיים והתרבותיים. בהקשר זה ניתן לומר על שירתו שהיא מקומית וארצישראלית.

תכונה בולטת נוספת בשירתו של יובל גלעד היא ה ר ל י ג י ו ז י ו ת: "הים התיכון / ארון קודש / נפתח לפניך". תחושה דתית מתעוררת לנוכח הנשגב והאינסופי, והים הוא ארון קודש פתוח בבית התפילה של הטבע. ההתעוררות אל האלוהי מופיעה בשירים רבים: בתמונת הסירה היחידה המשייטת בכינרת הדוממת על רקע דקל יחיד - הסירה היא אלוהית והדקל, שמן הסתם מתנועע קלות ברוח כיהודי מתפלל, אדוק (עמ' 11); ובשיר אחר גם הפצע בנוף המדברי הוא אלוהי (עמ' 13). הדממה היא זו שמעירה את תחושת האלוהי - דממת הכינרת, דממת המדבר. הדממה והטבע. הטבע, בניגוד למבנים מעשה ידי אדם, מעיר את הרליגיוזי. "כִּי מִבְנֵה הָאֶבֶן / מַסְתִּיר אֶת הָאוֹר / כְּמוֹ הַדָּת / אֶת אֱלֹהִים" (עמ' 30). זוהי אמירה חזקה וחותכת על ההבדל בין הדת הממוסדת לבין הרגשת הנשגב והאלוהי. הדת היא מוסד חברתי, הסכמי, ביורוקרטי, כוחני והיררכי, והיא בונה לה בתי כנסיות מאבן, אבל בעצם אין בה ואין בהם אלוהים. אלוהים זה משהו אחר. אלוהים הוא אור על פי מהותו ותכונתו, כך על פי מזמורי תהילים רבים וכך על פי שורות השיר כאן, והרגשת הנשגב והאלוהי היא פרטית לחלוטין.

ועוד, לְמה התכוון המשורר כשהכתיר את ספרו בשם "בית קברות לשירים"? האם התכוון שהספר בו מודפסים השירים הוא בית קברות, והשירים בו נשכחים כמתים מלב ונידחים כבית קברות בשולי העיר?! אבל באופן פרדוקסלי, בבית הקברות הזה שהוא הספר - הם אינם מתים, אלא דווקא חיים בלא הגבלת זמן ומקום. באחד השירים כתוב "בָּתֵּי קְבָרוֹת יָפִים / יוֹתֵר מֵאֵפֶר שָׂרוּף / [...] כִּי זְכוּת הָעֲצָמוֹת / לָגוּר מֵאוֹת שָׁנָה / בַּאֲדָמָה קוֹלֶטֶת כֹּל" (עמ' 8). ובהקבלה, הקבר שהוא הספר מאפשר לעצמות שהן השירים חיי נצח, ואולי לא בכדי בית הקברות נקרא גם בית החיים. כך למשל הספר היפה והמלוטש הזה יָצא לפני שש שנים, ורק עכשיו הגיע לידיי. לשירים הקבורים בספר יש אפוא תחיית מתים מעת לעת, ודווקא הקבר, קרי הספר, מאפשר להם חיים מדור לדור.

אסיים רשימה קצרה זו בשיר לירי שלם וענוג:


*
תָּלַשְׁתָּ
מִפִּנְקָסְךָ
שִׁיר יָפֶה
עַל הַר גְּלִילִי
וְשָׁלַחְתָּ
בְּדֹאַר הָרוּחַ
לָאֹפֶק
כְּפֶתֶק אַהֲבָה
שֶׁלֹּא נוֹעַד
לְעֵינַיִם זָרוֹת

(עמ' 39)




© כל הזכויות שמורות


לראש הדף